החלטה בתיק ת"א 22740-03-10

1.         לפני בקשת הנתבע להורות על פסילת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט.

 2.        בהחלטתי מיום 19.12.10 ולאור הסכמת הצדדים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום מיזוג האוויר מהנדס אורי ניצן (להלן: "המומחה").

3.         המומחה הגיש חוות דעתו ביום 6.1.12 ( ורק לאחר שהוסדר נושא שכ"ט ) ואף השיב תשובות הבהרה לב"כ הנתבע מיום 30.12.12.

4.         ביום 10.5.12 הגיש ב"כ הנתבע בקשה לפסילת חוות דעת המומחה. בתמצית יאמר כי הנתבע טוען כי לאחר בירורים שערך  לגבי כישוריו ומומחיותו של המומחה , לא רק שקיימת מניעה אתית בקבלת המומחה את מינויו  , אלא ניתן לקבוע כי התנהלותו חסרת תום לב, נגועה בניגוד אינטרסים כמי שעוסק ומתחרה בתחום מיזוג האוויר תוך ניסיון חמור להכפיש את הנתבע.

5.         עוד נטען בבקשה כי בבדיקה שערך הנתבע לגבי המומחה, מתברר כי אינו מוכר בתחום כמתכנן מערכות מיזוג אוויר אלא כיבואן ציוד מיזוג אוויר.

כן טוען הנתבע כי העביר חוות דעתו של המומחה לבחינת מומחה אחר בתחום ועולה כי עיקר הקביעות בחוות הדעת הינן בלתי מקצועיות, ניתנו ללא בסיס עובדתי מוסמך ומסתמכות על הנחות שגויות.

הנתבע מייחס למומחה מניעים זרים ולטענתו לא עשה זה את מלאכתו נאמנה כפי שהורה על כך בית המשפט (ר' סע' 9-17 לבקשה).

6.         המומחה התייחס לטענות הנתבע בבקשת הפסילה בתגובתו מיום 22.5.12. המומחה ציין, בין היתר,  כי חוות דעתו נערכה בהקפדה ובהתאם לסמכות שניתנה לו על ידי בית המשפט, מאחוריו ניסיון של למעלה מ- 40 שנה בתכנון וביצוע מערכות מיזוג אוויר מסוגים והיקפים שונים. לדבריו הטענה כי חוות דעתו מונעת ממניעים זרים הינה הכפשה לשמו הטוב. אין ולא היתה לו כל היכרות מוקדמת עם מי מהצדדים, כך שחוות דעתו נערכה באובייקטיביות מלאה וללא כל משוא פנים ולא היתה כל מניעה אתית או מקצועית משמשו כמומחה בתיק זה. עוד מציין המומחה כי בפרטי ניסיונו המקצועי צוין במפורש כי הוא עסק לאורך שנים הן בתכנון מערכות מיזוג אוויר וכן בביצוען והאמור מאפשר לו להכיר את תחום מיזוג האוויר מכל היבט. עוד טען המומחה כי דברי הנתבע באשר לאמור בחוות דעתו בהיבט המקצועי ניתנים לבירור על דרך זימונו לחקירה בבית המשפט וכי אין כל בסיס לבקשת פסילת חוות דעתו.

7.         בדיון שהתקיים ביום 24.6.12 טענו ב"כ הצדדים אף בענין בקשת הנתבע לפסילת חוות דעתו של המומחה. בהחלטתי מאותו יום וכהחלטת ביניים ,  ניתנה לב"כ הצדדים לפנות למומחה בשאלות הבהרה ונקבע כי על בסיס כל החומר שיעמוד בפני בית המשפט לאחר קבלת תשובות ההבהרה, תינתן החלטה בבקשה לפסילת חוות הדעת.

8.         בסופו של יום ומשיקול כספי, צימצם   הנתבע את מניין שאלות ההבהרה שהוא העביר למומחה ל- 4, כאמור במכתבו מיום 4.12.12 והמומחה השיב לשאלות אלו ביום 30.12.12.

עתה בשלה העת ליתן החלטה בבקשת הפסילה.

9.         לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את חוות הדעת  ואת תשובות ההבהרה,  נחה דעתי כי דין בקשת הנתבע להידחות.

10.        ראשית, לענין מועד הגשת הבקשה - ככל שהבקשה מסתמכת על אי כשירותו של המומחה לשמש ככזה, נוכח הרקע המקצועי שלו, הרי שדין הבקשה להידחות. המומחה מונה כבר ביום 19.12.10 . לא ברור מדוע לא בא הנתבע בטענות באשר לכישוריו המקצועיים בסמוך לאחר מינויו אלא המתין עד לאחר קבלת חוות דעתו?

11.        אמינים בעיני דברי המומחה כי הוא אינו נגוע בניגוד אינטרסים או במניעה אתית כלשהי ולא היתה כל בעייתיות משמשו כמומחה בתיק זה. כמו כן, אמינים בעיניי דבריו כי הוא בעל יכולת מקצועית הולמת בתחום מיזוג האוויר וידע מקצועי מתאים, על מנת לשמש כמומחה בתיק זה. 

12.        עילה סטטוטורית בפסילת מומחה רפואי מצויה בתקנה 17 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986.

בענייננו אנו אין המדובר במומחה רפואי ונושא פסילת חוות דעתו נתון לשיקול דעת בית המשפט.

13.        מומחה המתמנה על ידי בית המשפט כמוהו כפקיד בית משפט, ידו הארוכה של בית המשפט ומכורח תפקידו זה הוא נטול כל ענין ואינטרס אישי במחלוקת אשר הובאה בפניו למתן חוות דעתו. בית המשפט אינו פוסל מומחה שמונה מטעמו אף אם נפלה שגגה מצד המומחה אלא כאשר קיימת פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר נמצא פגם היורד לשורשו של ענין, חוסר תום לב או משוא פנים (ר' רע"א 3830/04 ביטוח ישיר נ' אשוואל; רע"א 565/04 פרץ נ' עילית חב' לביטוח (25.4.04)).

14.        בדומה, אם כי אינני מתעלם מן ההבדלים בסטטוס ובתפקיד, קבע בית המשפט לענין העברת בורר מתפקידו (ר' סע' 11 לחוק הבוררות) כי המבחן בשאלה אם ראוי הבורר לאמון הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של צד מן המתדיינים (ר' רע"א 21/82 כהן נ' רפאל פ"ד ל"ו (4) 70, 72).

            בית המשפט אינו נוטה להעביר בורר מתפקידו ואמצעי זה ננקט על פי ראיות ממשיות ואובייקטיביות (ר' בר"ע 9812/04 עיברי נ' מ.מ. רמת ישי (15.11.04)) ולפיכך נבחנת השאלה האם התקיימה "אפשרות ממשית של משוא פנים מצידו של הבורר בגינה הוא אינו ראוי עוד לאמון בעלי הדין" (ר' ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי פ"ד מ"ז (5) 516).